#separator:tab
#html:true
#notetype column:1
#tags column:5
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	כח. האם בעינן גבי חמץ לחכמים וגבי ע&quot;ז לר' יוסי גם מפרר ומטיל לים או שדי במטיל לים בלבד?	"רבה אמר בין בע&quot;ז בין בחמץ אם משליך לים המלח לא בעי פירור ואם לשאר נהרות בעי פירור, אלא שבסתמא ע&quot;ז מוליך לים המלח וחמץ לשאר נהרות &lt;ע&quot;פ תוס'&gt;.<p dir=""rtl"">רב יוסף אמר שחמץ שנמאס לא בעי פירור, אבל בחיטים כן בעי פירור (רש&quot;י פ' הינו פיזור, וי&quot;מ שחיטים נמי בעי שחיקה, ויש מפרשים להיפך שחיטים לא צריכים, שמתפזרים לבד, אבל פת בעי פירור). ע&quot;ז שלא נמאסת במים בעי שחיקה. (ביארו תוס' שדוקא בשאר נהרות, אבל בים המלח לא בעי שחיקה ולא נחלקו לענין ע&quot;ז אלא מה הביאור בסתמא יוליך הנאה לים המלח, ולדינא נחלקו רק בחמץ בפסח)</p>"	פסחים כח.		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	כח: חמץ בזמנו, קודם זמנו, ולאחר זמנו האם מותר בהנאה מדאורייתא ומנין?	"ר' יהודה אומר תוך זמנו אסור וחייב כרת קודם זמנו ואחר זמנו אסור ואינו חייב כרת. לר&quot;ש אינו אסור מדאורייתא אלא בזמנו [ולאחר זמנו מדרבנן אמר רבא שאוסר בחמץ של ישראל] וריה&quot;ג אומר שאף בתוך זמנו מותר בהנאה.<p dir=""rtl"">טעמו של ר&quot;י דג' קראי כתיב &quot;לא יאכל חמץ&quot; לתוך זמנו, &quot;כל מחמצת לא תאכלו&quot; לאחר זמנו, &quot;לא תאכל עליו חמץ&quot; לקודם זמנו (מזמן שחיטת הפסח). </p><p dir=""rtl"">ר&quot;ש סובר שכל מחמצת מבעי ליה למתחמץ מחמת דבר אחר {ולר&quot;י נלמד מדכתב בלשון 'מחמצת'}. &quot;לא יאכל חמץ&quot; סמיך ל&quot;היום אתם יוצאים&quot; שבפסח מצרים נאסרו רק יום אחד {ולר&quot;י נלמד מדסמיך או דסמוכים לא דריש}. לא תאכל עליו חמץ לומד להיפך שנסמך ל&quot;שבעת ימים תאכל עליו מצות&quot; לאסור בפסח עצמו בשעה שישנו בקום אכול מצה {ור&quot;י ההוא לקבעו חובה אף בזמן הזה}.</p>"	פסחים כח:		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	כח: בזמן הזה, טמא ושהיה בדרך רחוקה, ערל ובן נכר, האם חיבים במצה ומנין?	"בזמן הזה - לר&quot;י, מדסמיך &quot;לא תאכל עליו חמץ שבעת ימים תאכל עליו מצות&quot; כל זמן שמוזהר על החמץ מוזהר על המצה אפ' כשאין פסח. לר&quot;ש (שדורש מכאן שרק מזמן מצה נאסר חמץ בהנאה), נלמד מ&quot;בערב תאכלו מצות&quot;<p dir=""rtl"">ערל ובן נכר - כתיב &quot;וכל ערל לא יאכל <u>בו</u>&quot; בו (בפסח) לא יאכל אבל אוכל הוא במצה.</p><p dir=""rtl"">טמא ושהיה בדרך רחוקה - לר&quot;ש לא גרע מערל, ולר&quot;י מ&quot;בערב תאכלו מצות&quot; וכתיב בהאי וכתיב בהאי.</p><p dir=""rtl"">(ע' לקמן קכ. דאיכא פלוגתא דאמוראי בחיוב מצה בזמן הזה, וע&quot;ש כיצד דרשו את הקראי).</p>"	פסחים כח:		
